גיד האכילס הוא השם המתאר את הגיד המשותף המחבר את הגידים של שרירי התאומים (gastrocnemius) ושריר הסולאוס (soleus). מוצא השרירים הנ"ל הוא בפמור ובטיביה בהתאמה וחיבורם דרך גיד האכילס לעצם העקב (calcaneus). בשל שייכותו לשרירים הפלנטיפלקסורים (כיפוף של כף הרגל לכיוון הרצפה) מהווה הגיד בעל חשיבות גדולה במעגל ההליכה ופגיעה בו תגרום לפגיעה ביכולת לפעילות תקינה כולל בהליכה, בריצה ובקפיצה.

גיד האכילס הוא הגיד הגדול בגוף. מנגנון הפגיעה העיקרית הוא על פי רוב פציעת ספורט חריפה במהלך פעילות. בשל אופי הפציעה, קרע של גיד האכילס יותר נפוץ בגברים בגילאי ה-30-40 לחייהם. הקרע האופייני של גיד האכילס מתקיים במהלך פלנטיפלקציה חדה ופתאומית או כתוצאה ממנגנון של דורסיפלקציה (כיפוף של כף הרגל לכיוון קדמת השוק/הראש) כאשר כף הרגל בעמדה של פלנטיפלקציה.

גורמי הסיכון העיקריים לפציעה היא "ספורטי/לוחמי הסופ"ש"- אנשים אשר מבצעים פעילות אפיזודית- דוגמת משחק כדורגל שבועי- ולא מבצעים פעילות ספורטיבית שוטפת.  כמו כן ישנם מספר גורמים חיצוניים שיכולים להשפיע על פגיעות הגיד. בין החומרים הנ"ל נציין שימוש בסטרואידים ושימוש באנטיביוטיקות ממשפחת הפלורוקווינולונים (fluroquinolones).

קרע של גיד האכילס מתבטא בתחושת כאב פתאומי בעקב. הפצועים מתוארים בספרות הרפואית כ"לוחמים הנופלים" fallen warriors. תיאור הכאב יכול להיות כתחושת דקירה בעקב, תחושת "pop"/קרע פתאומי ופעמים רבות מתארים המטופלים שחשו ששחקן אחר בעט בהם מאחור, אך כאשר הסתובבו לא היה בקרבתם שום שחקן. לאחר הפציעה מציינים המטופלים בנוסף לכאב חולשה וקושי בהליכה.

בדיקה גופנית:

הסתכלות- חוסר סימטריה בבחינת מנח כפות הרגליים בישיבה עם רגליים באוויר או בשכיבה על הבטן כאשר הברכיים מכופפות. במצבים אלה נראה דורסיפלקציה יחסית של הרגל הפגועה בהעדר פעילות/מתח של שרירי הסובכים.  במקרים כרוניים יותר שלא טופלו או פוספסו.

במישוש ניתן להתרשם מרווח=GAP בין הקלקנאוס לבין הסובכים.

טווחי תנועה- ניתן להתרשם בטווח פסיבי מוגבר של הדורסיפלקציה וחולשה בעת ביצוע פלנטרפלקציה.

מבחנים מוכוונים- Thompson test- סחיטת הסובכים שאינה גורמת לפלנטרפלקציה מהווה מבחן חיובי ומכוונת לקרע של גיד האכילס.

הדמייה:

צילום רנטגן מטרתו בעיקר לשלול פגיעות נוספות, בעיקר סביב האבחנה המבדלת הנרחבת.

US- בדיקה יותר מתאימה לקרעים ועוזרת לנו להבחין בין קרע חלקי למלא.

MRI- בדיקה טובה שתעזור לנו בעיקר כחלק מהבירור במקרים כרוניים ובמקרים לא ברורים.

טיפול:

לא ניתוחי- שימוש בסדים או בגבסים במנח של פלנטיפלקציה מוגברת (equinus) על מנת לקרב את קצוות הגיד. במטופלים רבים התוצאות משביעות רצון, במיוחד בחולים אשר מצבם הרפואי או התפקודי אינו מצריך או מאפשר ניתוח.  למרות זאת, גם במטופלים בריאים רואים תוצאות טובות אך יש שיעורי הפציעה החוזרת גבוהים יותר בהשוואה לטיפול הניתוחי.

טיפול ניתוחי – כולל שחזור של גיד האכילס במספר אפשרויות כולל תפירה פתוחה או סגורה ואף שימוש בשתל של גיד אחר.

סיבוכים:

קרע חוזר- 10-40% בטיפול שמרני לעומת כ-2% בטיפול הניתוחי. יש לציין כי מחקרים חדשים הראו שתוך טיפול בפרוטוקול שיקומי מותאם אחוזי הקרעים החוזרים יורדים משמעותית גם בטיפול השמרני.

זיהומים- זיהומים בעקבות ניתוחים לשחזור גיד האכילס יכולים להיות משמעותיים ולהצריך הטריות של גיד האכילס וטיפול אנטיביוטי ממושך ל-6 שבועות.

פגיעות עצביות

יש לציין כי קרע באכילס שיעורי פספוס או אבחון מאוחר גבוהים (יש מחקרים שהראו עד 25%).