שברי הזרוע המקורבת הינם שברים שכיחים ומשתייכים לשברים האופייניים לאוסטאופורוזיס (בנוסף לשברי צוואר ירך/רדיוס מרוחק/חוליות תורקולומבריות). מנגנון הפגיעה מחולק בצורה בימודלית לרמת האנרגיה שגורמת לשבר. בגיל המבוגר השברים נגרמים על פי רוב מחבלה באנרגיה נמוכה דוגמת נפילה מגובה עמידה. בגילאים צעירים יותר שברים של הזרוע המקורבת מתאפיינים בחבלה באנרגיה גבוהה ובשל כך ניתן למצוא בחלק מהמקרים פגיעות משמעותיות ברקמה הרכה כמו גם פגיעות נוירווסקולריות. בשל השכיחות של השברים בסובלים מאוסטאופורוזיס שכיחות השברים גבוהה יותר בנשים ביחס לגברים 2:1.
את הזרוע המקורבת נהוג להפריד מהגוף של הזרוע (shaft) בעזרת הצוואר של הזרוע. נפריד כעת בין שני מונחים אנטומיים- הראשון הוא הצוואר האנטומי אשר מייצג את מיקום לוחית הצמיחה שנסגרה והצוואר הכירורגי מהווה איזור חולשה בין הראש לבין השאפט. שני מבנים נוספים חשובים שחשוב להזכיר הינם ה-greater וה-lsesser tuberosity. ל-GT מתחברים גידי הסופראספינטוס, אינפראספינטוס וטרס מינור. הפעלה שלהם תביא לרוטציה חיצונית של הזרוע. ל-lesser מתחבר הסובסקפולריס אשר מביא לרוטציה פנימית.
ההופעה הקלינית של המטופלים הנ"ל תהיה עם כאב עז, שטף דם אשר יכול להופיע החל מאיזור השבר ולאורך כל היד, נפיחות ולעיתים אף דה פורמציה . בנוסף תהיה מגבלה בתנועה בשל הכאב. בבדיקה הגופנית שלנו חשוב לבצע בדיקה נוירווסקולרית מלאה לעור פגיעות אפשריות בעצבים כאשר העצב הרגיש לפגיעה הוא האקסילרי.
הדמייה–
צילום רנטגן הוא שיטת האבחנה הבסיסית ומאפשרת לנו לראות את השבר ברוב המקרים ואף לאפיין אותו בצורה טובה. ממצא נוסף שניתן לזהות לעיתים הוא תת פריקה מדומה (pseudosubluxation) שיכולה לנבוע או מדימום שמצטבר בקפסולה ומרחיק את ראש ההומרוס מהגלנואיד בסקפולה, או לחילופין ממצב חולף שנקרא אטוניה של הדלטואיד.
CT- יעשה בעיקר לצורך טרום ניתוחי לתכנון הניתוח או במצבים שאופי ומאפייני השבר אינם ברורים דוגמת עמדת ה-GT.
MRI היא בדיקה שפחות בשימוש במצב הנ"ל אך תתבצע לעיתים על מנת להעריך את מצב הרקמות הרכות דוגמת שרירי השרוול המסובב.
חלוקה והגדרות השבר
לפני שנגיע לטיפול נתייחס ראשית להגדרת השבר. קיימות מספר חלוקות מוכרות לשברים מסוג זה כאשר הנפוצות ביותר הן של ארגון ה-AO והשניה שעליה נרחיב היא של NEER אשר חילק את השבר לפי מספר החלקים המנותקים של השבר כאשר החלקים מתייחסים לחלוקה האנטומית שציינו לעיל. בחלוקה הזו ניתוק מוגדר כמרחק בין פרגמנטים של מעל 1 ס"מ או לחילופין תזוזה זויתית של מעל 45 מעלות.
מבחינה קלינית חשוב לזכור את השרירים הפועלים על ההומרוס הפרוקסימלי. במצב תקין פעולת השרירים המתחברים ל-GT הכוללים את הסופראספינטוס, אינפרספינטוס וטרס מיינור תגרום לרוטציה חיצונית של כלל ההומרוס אך במצב פתולוגי שמערב של שבר עלולה לגרום לרוטציה חיצונית של פרגמנט אחד בלבד בלבד. כך בצורה דומה הסבסקפולריס המתחבר ל- LT מביא לרוטציה פנימית באופן תקין אך שבר שינתק את ה-GT או ה-LT יביא לכך שהסבסקפולריס ישפיע על הפרגמנט המחובר אליו ובהתאם על מראה השבר.
סיבוכים-
פגיעה עצבית- בכל מקרה של שבר יש לבצע בדיקה קפדנית של העצבוב לאורך היד בדגש על עצב האקסילרי אשר הוא הרגיש ביותר לפגיעה בפציעה הנ"ל.
פגיעה בכלי הדם ואיסכמיה של ראש ההומרוס. –ההומרוס מתוספק בעיקר מה-anterior and posterior circumflex arteries. פגיעה בכלי הדם אינה שכיחה (כ-5% מתוארים בספרות) כאשר הסיכון גבוה יותר באנשים מבוגרים ו/או חולים.
טיפולים
שמרני- קיבוע במתלה/מקבע כתף, והפעלה מהירה ככל שניתן עם תהליך שיקומי מוסדר. להחלטה על טיפול שמרני יש לקחת בחשבון את מאפייני השבר ומאפייני המטופל. מבחינת השבר אנחנו מדברים על שברים של הצווארים האנטומי והכירורגי עם תזוזה קטנה. שבר מבודד של –GT עם תזוזה יחסית קטנה של פחות מ-5 מ"מ. שברים אלה יקבלו טיפול שמרני ומעקב צמוד של הרופא המטפל. כמו כן קיימים מאפיינים של המטופל שתביא את רופאו להמלצה שלא ללכת לגישה ניתוחית והם כוללים גיל, איכות העצם, יד דומיננטיות מחלות רקע ובצורה יותר ממוקדת מחלות שמביאות לסיכון ניתוחי גבוה מדי.
טיפולים ניתוחיים- האינדיקציות שונות ומגוונות כמו גם אפשרויות הטיפול שכוללות CRPP (רדוקציה חיצונית וקיבוע עם מסמרים תת עוריים). גישה זו מצביעה על שיעורי סיבוכים גבוהים יותר. טיפולים נוספים כוללים ORIF (גישה פתוחה) ואז את הקיבוע עושים או דרך פלטה או דרך גרט. קיבוע הכולל שימוש במסמר תוך לשדי ישמר למקרי של צוואר כירורגי עם ריבוי פרגמנטים, או למקרים שיש מעורבות של השאפט בשבר. האפשרות הניתוחי האחרונה שנציין היא החלפת מפרק כתף. ברוב המקרים מדברים על החלפת מפרק חלקית כאשר בהחלפה המלאה מדברים על REVERSE TOTAL SHOULDER ARTHROPLASTY/
אורתו-פדיה 