העצמות הקרפליות הינן עצמות שורש כף היד המחברות בין עצמות האמה לעצמות המסרק ולכף היד.ישנן 8 עצמות קרפליות כאשר עצם הסירה (Scaphoid) היא השכיחה ביותר להפגע כתוצאה מחבלה.  עצם הסירה היא בעלת חשיבות גבוהה בתפקוד התקין של שורש כף היד ופגיעה בה עלולה להביא להגבלה משמעותית ואף נכות בהעדר טיפול נכון.

מנגנון הפציעה השכיח כולל לחץ אקסיאלי על שורש כף יד שנמצא באקסטנציה ולכיוון האגודל (סטייה רדיאלית)= רק התמונה השכיחה היא נפילה על יד מושטת בעת ניסיון לעצור את הנפילה ולמנוע את החבלה.

עצם הסירה היא עצם מרכזית ומהווה צומת מרכזי בין האמה לשאר עצמות כף היד. ברובה (75%) מוקפת סחוס מפרקי ומחוברת לרצועות רבות המשמעותיות לתפקוד המפרק. עצם הסירה מבצעת תנועה תוך הנעת שורש כף היד. הבעייתיות בפגיעה בעצם זו נובעת הן בשל תפקידה ומורכבות פעילותה אך בנוסף על כך לאור רגישותה לפגיעה.

מבחינת מבנה העצם נהוג לחלקה ל-3 חלקים – השליש/הקוטב המקורב, מותני העצם (waist) והשליש המרוחק כאשר האיזור הפגיע ביותר הוא מותני העצם (65%). בעוד במבוגרים השכיחות הנמוכה ביותר היא בשליש המרוחק (10%) בילדים הקוטב המרוחק הוא הנפוץ ביותר מבחינה אנטומית לאור סדר ההתגרמות של העצם.

עצם הסירה מתוספקת על ידי מספר כלי דם כאשר העיקרי מביניהם הוא ה-dorsal carpal branch  שהינו סעיף של העורק הרדיאלי. עורק זה מגיע לעצם דרך האיזור שאינו מכוסה בסחוס באיזור הגבי ומרוחק של העצם ומזין את 80% מהעצם בצורה של זרימה אחורית (רטרוגרדית).

כתוצאה מאספקת הדם המיוחדת כל פגיעה שתהיה קרובה מנקודת כניסת העורק לעצם תפגע באספקת הדם לעצם ובכך ביכולת של השבר להתאחות.

הסתמנות קלינית:

מטופלים יגיעו עם תלונות על שורש כף היד באספקט הרדיאלי. לעיתים התלונות לא יהיו ממוקדות ודרגת החשד של המטפל לאור אופי החבלה ואיזור הכאבים צריך להעלות חשד.

בדיקה גופנית:

פעמים רבות יתאר המטופל כאבים באיזור הרדיאלי של שורש כף היד אך לעיתים הכאבים לא יהיו ממוקדים. כמו כן המגבלה בתנועה בשל הכאבים משתנה מאדם לאדם. יש מספר בדיקות שמעלות את החשד לשבר של עצם הסירה ביניהן – רגישות במישוש הסנאפ בוקס, רגישות במישוש הטוברקל של עצם הסירה, סקפואיד קומפרשן- הפעלת כוח אקסיאלי מכיוון האגודל. כמו כן פרונציה כנגד התנגדות המגבירה את הכאב מחשידה לפגיעה בעצם הסירה.

הדמייה:

צילום שורש כף יד ב-2 מנחים.

בנוסף צילום מוכוון עצם סירה- אקסטנציה, סטייה אולנרית ופרונציה חלקית של שורש כף היד יכוונו לעצם הסירה , בעיקר לקוטב המרוחק של העצם.

למרות זאת, ב- 30% לא נזהה שברי עצם סירה בצילום ראשון ועל כן ברמת חשד סבירה, גם אם לא זוהה שבר נהוג לקבע את היד בגבס ל-10-21 ימים ולחזור על צילום והערכה חוזרת על ידי אורתופד.

מיפוי עצמות היא שיטת הדמייה נוספת אשר מאפשרת לנו לזהות שברים מוקדם יותר- כבר לאחר 72 שעות ניתן לזהות שברים נסתרים. רגישות הבדיקה לאחר 72 שעות היא של כ-99% והספציפיות 98% . ה-PPV (positive predictive value) שלה הוא גבוה גם כן לאחר 72 שעות ונע בין 85-93%.

יחד עם זאת צריך לזכור שגם למיפוי עצמות מגבלות וזוהי בדיקה הכוללת שימוש בחומרים רדיואקטיביים.

MRI- הבדיקה הרגישה ביותר לזיהוי שברים בעצם הסירה ומאפשרת לנו לזהות שברים עוד לפני שחלפו 24 שעות מהחבלה. הזיהוי הוא כמעט מיידי לאור זיהוי תהליכי הרקמה הרכה המתרחשים סביב החבלה והשבר. יחד עם זאת עלות הבדיקה וזמינותה מגבילים את השימוש הרוטיני בה.

CT בחתכים דקים- פחות בשימוש לאור נחיתותה בהשוואה ל-MRI ולמיפוי עצמות. השימוש בבדיקה זו היא בעיקר למעקבים במקרים בהם התפתח נמק אוסקולרי (AVN), קריסה של שורש כף היד ובמקרים טרום ניתוחיים להערכת פרגמנט העצם ותכנון ניתוחי.

טיפול:

טיפול שמרני- בשברים ללא תזוזה (עד 1 מ"מ) שיעורי איחוי השבר הינם טובים ואותם נהוג לקבע בגבס. השאיפה בשברים אלה לקבע את השבר מוקדם ככל שמתאפשר ולכן גם במקרים בהם לא זוהה שבר בבהירות אך דרגת החשד קיימת יגובס המטופל ויזומן לביקורת כפי שצויין קודם לכן. קיימת בספרות מחלוקת לגבי סוג הגבס הנדרש בשברים אלה ולא נכנס לזה במסגרת עמוד זה אך הצורה השכיחה והמקובלת ברוב המרכזים הינה קיבוע בגבס מסוג Thumb SPICA קצר לקיבוע שורש כף היד והאגודל.

משך זמן הגיבוס תלוי במיקום השבר אך בכל המקרים מדובר על תקופה ממושכת שנעה בין 3-6 חודשים.

קיום מדברים על אפשרות לשבר את איחוי השבר ולהוריד את אחוזי אי האיחוי בעזרת שימוש במכשירי גלי הלם רדיומגנטי.

טיפול ניתוחי- בשברים עם תזוזה או שברים שבמעקב זוהה כי לא התאחו בצורה מספקת/מתקבלת נהוג לטפל בניתוח. הסיבה לכך היא חשיבות עצם הסירה כפי שצויין בתחילת הדף. הקיבוע לרוב מתבצע תוך שימוש בבורג והגישה לשבר תלויה במיקומו. במקרים של שברים שלא התאחו מקובל להשתמש בהתאם לשיקול המנתח בשתלי עצם להגברת סיכויי האיחוי.

סיבוכים:

בהעדר טיפול בשבר ניתן להגיע להעדר איחוי של השבר. מצב זה עלול להתפתח לדלקת פרקים ושינויים שחיקתיים שבסופם יגיעו לשינויים נרחבים במפרק וקריסה של עצמות שורש כף היד ודלקות ניווניות קשות עם פגיעה קשה בתפקוד ואף נכות לא קלה. בשל כך חשוב להתייחס לכל חשד קל לשבר זה ולעקוב אחר החולים זמן רב לאחר האבחנה.