שברים אלה הינם שברים שכיחים ביותר ובעלי חלוקה בימודלית כאשר בצעירים השברים נגרמים כתוצאה מחבלה באנרגיה גבוהה ואילו במבוגרים השברים יכולים להגרם גם מחבלה קלה דוגמת נפילה מעמידה.
שברי רדיוס מרוחק שנגרמים מאנרגיה נמוכה נכללים בתוך השברים האופייניים לאוסטאופורוזיס ואבחנתם היא מדד מנבא לסיכון לשברים עתידיים נוספים ולכן אבחנה של שבר רדיוס מרוחק (שר"ם) יחייב את המטפל להמליץ על מעקב אנדוקרינולוג והערכת צפיפות עצם.
50% מהשברים הינם שברים תוך מפרקיים ופעמים רבות נלוות לשברים האלה פציעות נוספות דוגמת פגיעה במפרק הרדיוס-אולנרי המרוחק (DRUJ), פגיעות ליגמנטריות דוגמת סקפולונייט, לונוטריקווטרל וה-TFCC אשר יכולים להביא לחוסר יציבות ופגיעה תפקודית קשה. כמו כן בשני קצוות האוכלוסיה ניתן למצוא שברים נוספים סביב החבלה כאשר נפוצים שברים של האולנה ושל ה-styloid process של הרדיוס ו/או האולנה.
קיימות מספר קלסיפיקציות לשברים אלה , חלקן בנויות על האנטומיה ועל מעורבות המפרק כאשר אחרות מתייחסות למנגנון הפגיעה. לא ניכנס בדף זה לקלסיפיקציות עצמן אך כן נתייחס למושגים ספציפיים האופייניים לשברים אלה:
- Die punch Fx- שבר דחיסה של ה-lunate fossa (השקע ברדיוס אשר בו יושבת העצם)
- Barton’s Fx- שבר פריקה של הרדיוס המרוחק עם פרגמנט וולרי או דורסלי
- Chauffer’s Fxצרן- שבר של ה-styloid הרדיאלי
- Colles’ Fx- שבר עם אנגולציה דורסלית חוץ מפרקי, לרוב באנרגיה נמוכה
- Smith’s Fx- שבר עם אנגולציה וולרית חוץ מפרקי, לרוב באנרגיה נמוכה
הדמייה:
צילומי רנטגן מהווים את בדיקת הבחירה ומאפשרים לנו הבנה טובה של השברים. קיימים מדדים רנטגניים אשר בעזרתם ניתן להעריך האם השבר יתאחה בצורה שתאפשר תפקוד תקין ומיעוט סיבוכים.
הערכים המקובלים מופיעים בטבלה הבאה:
| מנח צילום | המדד | ערכים תקינים | ערכים מתקבלים (לפני או לאחר מניפולציה) |
| AP | גובה הרדיוס | 13 מ"מ | קיצור של מתחת 5 מ"מ |
| זוית נטיית הרדיוס | 23 מעלות | שינוי של מתחת 5 מעלות | |
| מדרגה במשטח המפרקי | המשכי (ללא מדרגה) | מדרגה של מתחת ל-2 מ"מ | |
| LAT | אנגולציה וולרית (קדמית) | 11 מעלות | אנגולציה דורסלית עד 5 מעלות או הבדל של מעל 20 מעלות ביחס ליד השניה |
CT – בדיקה המאפשרת הבנה מדוייקת יותר של השבר כמו גם מאפשרת תכנון ניתוחי מקדים.
MRI- בדיקה המאפשרת לנו הבנה טובה יותר של הרקמה הרכה ומאפשרת לנו הערכה של פציעות נלוות דוגמת פגיעה ב-TFCC ופגיעות ליגמנטריות.
טיפול:
הצלחת הטיפול, בין אם הטיפול הוא שמרני או ניתוחי, תלויה בעיקר בהשגת תוצאות מתקבלות בשחזור המפרק ככל הניתן, בהתאם למדדים שהוצגו בטבלה לעיל.
טיפול שמרני- כולל הגעה לעמדה מתקבלת של השבר על ידי מניפולציה וגיבוס מלא של האמה.
טיפול ניתוחי- יכלול שחזור פתוח או סגור של השבר וקיבוע ניתוחי של העמדה. קיימות שיטות שונות לקיבוע השבר הכוללות קיבוע חיצוני עם פינים המועברים דרך העור, שחזור פתוח וקיבוע עם פלטה וברגים וקיבוע חיצוני של השברים.
באינדיקציות לניתוח נציין-
- שברים תוך מפרקיים בעמדה לא מספקת לאחר ניסיון שחזור
- התנתקות מלאה של פרגמנט- וולרית או דורסלית
- אוסטאופורוזיס קשה
- שברים חוץ מפרקיים בעמדה לא מספקת בהתאם לערכים בטבלה
- שברים מרוסקים גם אם חוץ מפרקיים
- איחוי לא מספק של השבר במעקב מרפאה
סיבוכים:
- חוסר איחוי או איחוי לא מספק (nonunion/malunion) – שברים אלה דורשים מעקב על מנת לזהות את הבעיה הזו. מצבים אלה עלולים לגרום גם כן לשינויים לטווח ארוך ופגיעה קשה בתפקוד.
- תסמונת התעלה הקרפלית-הפגיעה הנוירולוגית הפציעה שנובעת מהנפיחות. מכך ניתן גם להבין למה בפגיעות באנרגיה גבוהה השכיחות גבוהה (עד 30%). פעמים רבות אנחנו תורמים להתפתחות התופעה בשל מנח הקיבוע שלנו וצריך להמנע כמטפלים מקיבוע בפלקציה וסטייה אולנרית קיצונית (זוית הקיבוע של כיפוף והסטה אולנרית היא השכיחה ביותר בהתאם לשכיחות השברים).
- פגיעה נוירולוגית בעצב האולנרי-בעיקר בפגיעות DRUJ.
- פגעיות גידיות- לדוגמא קרעים של ה- EPL ו-FPL יכולים להמצא גם בשברים עם תזוזה לא גדולה, בין היתר סביב פגיעה מכאנית ושחיקה של הגידים.
- שינויים שחיקתיים- אחת הבעיות הגדולות בשברים אלה באוכלוסייה הצעירה הינה שינויים שחיקתיים ניווניים לטווח האחרון בטיפול לא מספק בשברים, בעיקר במדרגה מפרקית של מעל 1-2 מ"מ.
- תסמונת מדור- סביב הפגיעה ברקמה הרכה, בעיקר בפגיעות באנרגיה גבוהה
- RSD/CRPS- בעיה גדולה אשר עדיין לא מובנת בצורה מלאה, תידון בנפרד.
אורתו-פדיה 