אוסטאוארתריטיס של הירך היא מחלה שחיקתית של המפרק הגורמת לאובדן מתמשך ופרוגרסיבי של הסחוס המצפה את ראש הירך והגג האצטבולרי (חלק מהאגן).
שכיחות וגורמי סיכון
שכיחות המחלה נמוכה ביחס לאוסטאוארתריטיס של הברך ופוגעת ב 7-8% מהאוכלוסיה עם עליה בשכיחות בנשים ובגיל המבוגר. גורמים נוספים המגבירים את הסיכון להתפתחות שינויים שחיקתיים כוללים נטייה גנטית (לא מנדליאנית), מבנה לא תקין של המפרק (כתוצאה מדיספלזיה או מחלות ילדות) ואירועים טראומטיים.
פיזיולוגיה
מבחינה פיזיולוגית אוסטאוארתריטיס מלווה בשינויים בסחוס המפרקי הכוללים עליה בתחולת המים, שינויים בארגון וכמות הפרוטאוגליקנים ותפקוד לקוי של הקולגן. התהליך מלווה כולו בדלקת כרונית של הסינוביום והקפסולה המלווה בעליה באינזימים שתפקידם לפרק סחוס, וירידה באינזימים שתפקידם להגן על הסחוס המפרקי. ציטוקינים שכיחים בתהליך כוללים IL-1, IL-6 ו TNF.
ממצאי דימות
צילומים מקובלים כוללים צילום רנטגן קידמי-אחורי בעמידה (AP) של האגן וצלום AP וצידי (LAT) של הירך. ממצאים אפשריים בצילום כוללים הצרות של המפרק, אוסטאופיטים, סקלרוזיס סאבכונדרלי וציסטות. הקלסיפיקציה המקובלת להערכת מידת השחיקה המפרקית נקראת על שם Tonnis:
| דרגה | ממצאים בצילום |
| דרגה 1 | צילום תקין |
| דרגה 2 | סקלרוזיס והצרות קלה של המרווח המפרקי |
| דרגה 3 | ציסטות קטנות והצרות בינונית של המרווח המפרקי |
| דרגה 4 | ציסטות גדולות, מחיקה של המרווח המפרקי ועיוות של ראש הירך |
ממצאים קליניים
תלונות המטופלים כוללות כאבים באזור המפשעה והעכוז, המתגברים בהליכה ושינויי תנוחה כגון קימה מכיסא וכניסה ויצאה מרכב. בשלבים מתקדמים קיימים גם כאבים ליליים ונוקשות של המפרק. ייתכנו גם תלונות של צליעה וחוסר יציבות.
בבדיקה ניתן להתרשם מצליעה קוקסלגית (שם של צליעה שמקורה בכאבים ממפרק הירך), צליעה ע"ש טרנדלנבורג (בשל חולשת אבדקטורים) או שילוב שלהם, אך תיתכן גם הליכה תקינה. ייתכן הבדל באורך הרגליים עם קיצור ברגל הכאובה. טווח התנועות לרוב מוגבל ומכאיב, בעיקר בעת רוטציה פנימית.
טיפול שמרני (לא ניתוחי)
הקו הטיפולי הראשון הוא שמרני וכולל בשלב הראשון תרופות נוגדות דלקת (NSAIDS) בהכוונה של רופא המשפחה וכתלות במחלות הרקע. הורדת עומס מהמפרק באמצעות ירידה במשקל ומקל הליכה גם כן הראו תועלת ולכן פעילות גופנית מבוקרת מומלצת על אף השחיקה. פיזיותרפיה לחיזוק השרירים ושימור טווחי התנועה גם היא נכללת בקו הטיפולי הראשון. אם הנ"ל לא הביאו לשיפור, הזרקת סטרואידים לתוך הברך היא הקו הטיפולי הבא והראתה יעילות בטווח קצר (שיפור זמני בכאבים). ישנם גם אופציות לזריקות של חומרים ביולוגים למיניהם אך יעילותם לא הוכחה. עוד בשימוש הם תחליפי סחוס ודיקור סיני וגם לגביהם היעילות לא הוכחה.
טיפול ניתוחי
הטיפול הניתוחי שמור לאנשים שטיפול שמרני לא עזר להם לטווח ארוך ואשר נותרו מוגבלים וכאובים בפעולות יומיומיות בסיסות. הטיפול הניתוחי המקובל ביותר בעולם כולל החלפה מלאה של המפרק – כלומר גם את צד ראש הירך וגם את צד האצטבלום. באינדיקציות הנכונות, שיעורי ההצלחה של ניתוח זה גבוהים מאד ומגיעים למעל 90% שביעות רצון.
אורתו-פדיה 